פסק-דין בתיק רת"ק 14460-05-13

1.         עניינו של פסק דין זה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בת"ק 15955-09-12 שניתן ב-21.4.13.

2.         בפסק הדין שביסוד הבר"ע נדונו תביעה והודעה לצד שלישי שעניינן נזקי רכוש לרכב בעקבות תאונה.

3.         בדיון שהתקיים בבית המשפט הוסכם כי "ימונה שמאי רכב מוסמך שיבדוק את הרכב ואת החלפים ויתן [את] חוות דעת מכרעת בשאלה זו" (סעיף 7 לפסק הדין).

4.         בפסק דינו מציין בית המשפט כי מינוי זה לא יצא לפועל בשל התנהלות המבקשת דנן (שהייתה הצד השלישי בהליך שלפניו). בקשר לכך אומר בית המשפט קמא:

            "דא עקא, כי ביום 3/3/13 הגיש המומחה הודעה, לפיה, הצד השלישי לא מסדיר את שכ"ט. כמו כן נתקבלה הודעה מהצד השלישי,כי הינו מתנגד לאופן ביצוע עבודת השמאי. ברי, איפוא, כי יש בהתנהלותו זו של הצד השלישי משום הפרת ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים ואשר, כאמור, ניתן לו תוקף של פסק דין ובכך הינו מסכל כל אפשרות לבחון טענות הצדדים".

5.         בהמשך למצב הדברים שתואר לעיל מצא בית המשפט קמא לפעול כדלקמן (סעיפים 8-7 לפסק הדין):

            "הנני מורה, איפוא, על ביטול מינויו של המומחה... בנסיבות אלה אין מנוס מליתן פסק דין על בסיס הראיות שהובאו בפני בית המשפט".           

6.         לאחר שבית המשפט פעל כאמור, הגיע לתוצאה לפיה על המשיבה 2 (הנתבעת שם) לשלם למשיב 1 (התובע שם) סך של 14,114 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט וכי על המבקשת (הצד השלישי שם) לשפות את המשיבה 2 בחיובה כלפי המשיב 1 ולשלם לה הוצאות משפט.

7.         בבר"ע דנן מציינת המבקשת כי בית המשפט קמא נתפס לטעות בכך שייחס לה את ההימנעות מתשלום שכרו של השמאי, וכי הנכון הוא שמי שנמנע מלשלם לשמאי את שכרו היה המשיב 1 (התובע שם). המבקשת מסבירה גם מדוע להודעה שצוטטה בסעיף 4 דלעיל אין נפקות לעניין מימוש ההסכם הדיוני שבו דובר (ראו סעיפים 7-4 לבר"ע).

8.         בהחלטות מ-29.5.13 ומ-30.5.13 נתבקשו תשובות לבקשה וכן התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול לפי סמכותו מכח תקנה 410 לתקסד"א, דהיינו: לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה ולדון בערעור על יסוד מה שיוגש ע"י הצדדים.

9.         בעקבות ההחלטות הנ"ל הוגשה רק תשובה מטעם המשיבה 2, אשר לא התייחסה לעניין הדיוני האמור ולגופו של עניין טענה כי יש לדחות את הבר"ע.

            המשיבה 2 טוענת כי משבית המשפט קמא לא "העניש" את המבקשת בגין מה  שייחס לה ונתן פסק דין על יסוד הראיות שהובאו לפניו, הגם שביטל את מינוי המומחה, הרי שאין מקום להתערב בפסק דין זה.

10.       במצב האמור ומשאיני סבור כי תיפגענה זכויות הצדדים כבעלי דין אם אפעל מכח תקנה 410 לתקסד"א כפי שצוין לעיל, החלטתי לפעול מכוחה ולדון בבר"ע כבערעור על יסוד מה שהוגש.

11.       לגופו של עניין החלטתי לקבל את הערעור באופן המצומצם שיצוין להלן. הכוונה לכך שהדיון יוחזר לבית המשפט קמא אשר יבחן שוב את העובדות הרלבנטיות לעניין מימוש ההסדר הדיוני ויפעל בהמשך לכך כפי שימצא לנכון. בהקשר זה יהיה על בית המשפט קמא לשקול אם "להחיות" את ההסדר הדיוני ואת המינוי שאותו ביטל, אם להימנע מכך וליתן פסק דין חדש על יסוד העובדות הרלבנטיות הנכונות, או כל מהלך אחר שימצא לנכון .

12.       אכן, בית המשפט קמא לא "העניש" במישרין את המבקשת על מה שייחס לה. עם זאת, יתכן שאילו יצא מנקודת מוצא שיש לייחס התנהלות לקויה למי שראוי לכך ובמיוחד כשמדובר במי שהיה התובע שם, היה פועל באורח שונה משפעל. במובן זה זכאית המבקשת (וזכאים כל הצדדים) לכך שהמהלכים שיינקטו ייגזרו מן התשתית הנכונה ולא מתשתית שגויה.

            בשל האמור לעיל יוחזר הדיון באופן האמור, תוך שלבית המשפט קמא שיקול דעת נרחב לפעול כפי שימצא לנכון לאחר שיעמוד על מצב הדברים הרלבנטי לאשורו.

13.       השורה התחתונה היא שלאחר דיון בבר"ע כבערעור מתקבל הערעור באופן המצוין בסעיף 11 דלעיל .

14.       שאלת ההוצאות בקשר לבר"ע זו תישקל ע"י בית המשפט קמא .

15.       הערבון שהפקידה המבקשת יוחזר לה.